גזר דין בתיק תפ"ח 5388-01-11

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של אינוס לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום,במועד הרלוונטי לכתב האישום, התגוררה המתלוננת בדירה בעיר פתח תקווה. הנאשם שהה אותה עת באחת הדירות הסמוכות לדירתה.

ביום 8.1.09 בשעה 23:00 לערך, כשהגיעה המתלוננת לדירתה, הבחינה כי הנורה בדירה שרופה. המתלוננת פנתה אל הנאשם, שעבר באותה עת במסדרון מחוץ לדירתה, וביקשה ממנו להחליף את הנורה. הנאשם, שהיה שרוי אותה עת בגילופין, נכנס לדירתה והתיישב על המיטה בסמוך למתלוננת.

בהמשך, נישק הנאשם את המתלוננת, הרים את חולצתה ונגע מעל בגדיה, בחזה ובבטנה, בניגוד לרצונה, תוך שהיא מבקשת ממנו לחדול ממעשיו. בשלב זה, הגיעו אל המקום אחרים שזהותם אינה ידועה, דחפו את הדלת וניסו להיכנס אל תוך הדירה. המתלוננת ניסתה לצאת מהדירה, אולם הנאשם סגר את הדלת. בהמשך, דחף הנאשם את המתלוננת על הרצפה ונשכב מעליה, הרים את חולצתה וחזייתה, החל לנשק את פטמותיה וליטף את רגליה מעל המכנסיים, תוך שהיא צועקת ומנסה להדפו מעליה.

בשלב זה הרים הנאשם את המתלוננת, הניח אותה על המיטה, הפשיט אותה מבגדיה, תוך שהיא צועקת, דוחפת אותו, מזיזה את ידיה ורגליה, מכה אותו בראשו עם מכשיר טלפון סלולארי שהחזיקה בידה ונושכת אותו בשפתו.

הנאשם הוריד את מכנסיו, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, במשך מספר פעמים עד שהגיע לפורקן מחוץ לגופה, בסמוך לחזה. בכל אותה עת צעקה המתלוננת וביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו. לאחר מכן, התלבש הנאשם ויצא מהדירה. 

2.         במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו:

א.         הצהרת נפגעת העבירה (ע/1) ממנה עולה, כי מאז אירוע האונס פוחדת המתלוננת לחיות לבד, להסתובב בחוץ ובחושך וכן להתקרב לגברים. היא קיבלה טיפולים פסיכולוגיים ועברה לגור יחד עם חברה טובה שתמכה בה, והיתה עימה משום שפחדה להישאר לבד.

ב.         תסקיר שירות המבחן ממנו עולה, כי הנאשם, בן 21, נישא לצעירה כבת 19, כשלושה חודשים לפני מעצרו, אותה הכיר בהיותה כבת 16 והיא התאסלמה על מנת להינשא לו. אשת הנאשם מתגוררת היום בבית הוריו ומצויה בחודשי ההריון הראשונים.

שירות המבחן התרשם, כי רעייתו של הנאשם כנועה וחלשה, ונמצאת בשלבי הסתגלות למגורים עם בני משפחתו. לצד כעס שמבטאת ביחס להתנהגותו של הנאשם, היא מגויסת לתמוך בו.

הנאשם נעדר עבר פלילי, הוא סיים 11 שנות לימוד, החל לעבוד לפרנסתו במהלך לימודיו ומאז עובד באופן יציב עד למעצרו.

הנאשם הכחיש את העובדות והאחריות למעשים המיוחסים לו וציין כי יצר קשר מיני חד פעמי ובהסכמתה של המתלוננת. הסביר כי ערב ביצוע העבירה, צרך אלכוהול ואף השתמש בסמים, לאחר שחבריו הביאו אותו לכך בעורמה, וכי להיותו בגילופין יתכן והיתה השפעה המפחיתה מיכולתו לשלוט בדחפיו.

                                                                                                                                                                                           ירות המבחן התרשם, כי הנאשם נוטה להפחית ממידת המודעות למעשיו באמצעות התייחסותו לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.

בפני שירות המבחן, שלל הנאשם שימוש בכוח בנסיבות העבירה. בלטה מינימליזציה באשר להשלכות מעשיו על המתלוננת, עיוותי חשיבה בכל הנוגע להתנהלות המתלוננת, אשר לתפיסתו, יזמה את הקשר המיני והסכימה לו. הנאשם התרכז בצרכיו ומצוקותיו בכלא ולא ביטא אמפטיה לקורבן ולנזק שנגרם לה.

לאור השילוב של גילו הצעיר, השימוש בכוח ובאלימות במהלך ביצוע העבירה, עיוותי חשיבה באשר לנסיבות האירוע, שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים והכחשתו את ביצוע העבירה, הנזק שגרם למתלוננת ושלילתו את הצורך בטיפול - סבר שירות המבחן, כי לא ניתן לשלול רמת סיכון להישנות מעשים דומים, ונמנע מהמלצה בעניינו של הנאשם.

3.         התביעה עותרת לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי כמתחייב על פי מדיניות הענישה המקובלת תוך הפניה לפסיקה בה נגזרו 10 שנים ו-16 שנים מאסר בפועל. בנוסף, עותרת להטיל מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס שיכול ויהיה סמלי.

ב"כ המאשימה ציינה כי מעשה העבירה מצוי ברף החמור של העבירה והיפנתה  להעדר היכרות בין השניים, לביצוע האונס בבית הקורבן, להתנגדות הממשית והשימוש בכח.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי האמור בתסקיר והעדר אמפטיה לקורבן מהווים שיקול לחומרה כמו גם היות הנאשם בגילופין כשחבריו נמצאים בסמוך. בנוסף, נטען, אין בעניינו של הנאשם נסיבות אישיות חריגות המצדיקות ענישה מקלה.

4.         ההגנה עותרת לעונש שלא יעלה על 3 שנות מאסר, כפי שנפסק בפסיקה שהוצגה מטעם ההגנה.